פנקסנות בזוגיות

אני הייתי עם הילדים שני ערבים ברצף, זוכר? בזמן שאתה יצאת עם חברים.

אני קם לתינוק כבר שבוע, זוכרת? בזמן שאת ישנה לך בלי הפרעות.

אנחנו שולפים פנקסים מהר מאוד, בודקים ומחשבים מי נהנה יותר, מי נח יותר וכמובן מי סבל יותר וראוי לפיצוי. לעיתים פנקסנות נראית הכרחית כדי לשרוד זוגיות, הרי זה או אני או בן.ת זוגי שיעשה את המטלה. והנטייה הטבעית שלנו היא לשמור על עצמנו ועל הכוחות שלנו (אסטרטגיה חשובה ויעילה) וכך נמדוד את עצמנו ואת בן.ת הזוג. ונתחשבן.

אגב, הפנקסנות הזו לא התחילה בזוגיות, סביר להניח שהכרנו אותה מקרוב כאחים, כאשר מדדנו מי קיבל פרוסת עוגה גדולה יותר, את מי אבא ואמא אוהבים יותר. מדדנו כבר כילדים את תשומת הלב במשקל, כל גרם נחשב, נמדד, תויק ודווח.

שימו לב לשיר הנפלא שכתב, הלחין ושר ירמי קפלן: (קישור לשיר בתגובה הראשונה)

מודדת- את יוצאת באמצע אני נעלב אז אני צועק את צועקת חזרה מכאן זה לא ייגמר לא כל כך מהר כש...

את שולפת מילים כמו סכינים ונועצת אותם עמוק אצלי בבטן אני מדמם גאווה לא מבדיל בין שנאה אהבה ופרנציפ

כשאת מודדת כמה אני נותן כשאת מודדת כמה אני נותן

פנקסנות היא טבעית והשרדותית, אבל היא גם מכאיבה. ממש מכאיבה. כשנוכל לוותר עליה, ולדבר בשפה של צרכים (כמו בפוסט על בקורת בזוגיות), נוכל להניח את הפנקס.

אגב, אני מכירה מישהי, בלי שמות, שחושבת שיש לה ג'וקר בפנקסנות מול בעלה- "אני ילדתי ילדים, תנסה להשוות לזה…"