האמנם הכל עניין של פרשנות

"אם תחליט שזה לא טראומה, אז זה לא טראומה, הכל תלוי בך ובהשקפת העולם שלך"

"שני אחים שגדלו באותו בית קשה, אחד מעורב בפלילים והשני מנהל חיים נורמטיביים. הנה הוכחה שהכל עניין של בחירה".

כן, אם הכל היה פשוט כל כך.

מדובר בגישה הטוענת שהכל תלוי בנו ושאם רק נבחר לראות את החיים באור חיובי, לא נרגיש שעברנו אירועים טראומתיים, כי הכל בעצם זה פרשנות.

אז אם נשנה את הפרשנות שלנו לאירועי חיים, נוכל לחיות יותר טוב.

הגישה הזו שומטת את הקרקע מתחת לצורך בסיסי מאוד: היכולת לחוות את החיים באופן אותנטי ובאופן קשוב לתחושות הייחודיות של כל אדם. ההבנה שלכל אדם יש מארג מיוחד של כוחות וקשיים, משאבים ומשברים ועל כן כל אחד יחווה את אותו ארוע באופן שונה ואין דרך נכונה יותר או פחות. יש אולי דרך יעילה יותר או פחות.

בבסיס כל התמכרות יש כאב או טראומה, ההתמכרות מטשטשת את הכאב ועוזרת לאדם לא להרגיש אותה. ההתמכרות אמנם מקלה על הסבל בטווח הקצר אך פוגעת בחייו בטווח הארוך.

ככל שנאמר לאדם שמה שעבר הוא לא כל כך נורא, נקטין את החוויה הפנימית שלו ונאמר לו לחשוב אחרת, הוא יתרחק יותר ויותר מעצמו ומהתחושות שלו. התנהגות של התמכרות תחזק את ההתרחקות ממה שהוא מרגיש, רק שבדרך מאוד פוגענית.

כשאדם טובע, הוא צריך הצלה, להגיד לו לשנות את החשיבה שלו, זה לא יעיל. הוא רק יחווה אותנו כאדישים ומנוכרים, מה שיעמיק את הכאב שלו.