תופעה שאני פוגשת לא מעט בחדר הטיפול והיא מכאיבה מאוד. מדובר במצב בו בן משפחה מפסיק לדבר עם בן משפחה אחר, הם חיים תחת אותה קורת גג אבל לא מדברים, שתיקה מוחלטת ומתמשכת, זה יכול להיות ילד שלא מדבר עם אחד מההורים (או עם שניהם), בני זוג שאינם מדברים בינהם בעודם נשואים ומתגוררים יחד, הורה שלא מדבר עם ילדו, או אחים שאינם מחליפים מילה על אף שגרים באותו בית. זה יכול להמשך ימים אחדים או חודשים.
תופעה דומה עשויה להתרחש במשפחה מורחבת- ניתוק קשרים רגשיים- אחים בוגרים שאינם מדברים זה עם זה או ילד בוגר שאינו מדבר עם הוריו, אדם שלא מדבר עם הורי בן/בת הזוג, או עם הגיס/ה ויש נתק בקשר לתקופה ממושכת. המשותף בכל המקרים הוא שיש קונפליקט שהוא כל כך בלתי נסבל שגורם לניתוק הקשר. הסימפטום הזה מעניין במיוחד כי מדובר בשתיקה (לכאורה דבר פאסיבי, ללא מילים) שהיא כל כך רועשת, כי היא מכבידה בנוכחותה.
בעצם מדובר בשתיקה רועמת שאומרת הרבה מצד אחד ומצד שני לא נאמר בה דבר, נוצר מצב בו האדם 'המוענש' נשאר עם תחושות קשות ללא יכולת לנהל שיחה. יש מי שיגידו ששתיקה כזו היא אלימות מסוג 'צאוורון לבן' כי מדובר בפגיעה שאינה ניכרת לעין, השכנים לא שומעים צעקות, אין סימני מכות על הגוף, לכאורה על פני השטח הכל בסדר. אך רק מי שנמצא בתוך המשפחה יודע שהכל ממש לא בסדר. שיש סבל שאי אפשר לדבר אותו.
כל משפחה תתמודד אחרת עם מצב כזה וכאשר גרים תחת אותה קורת גג, המצב יכול להסלים ולצד 'המוענש'
יהיה רצון 'לפוצץ' את המצב- להתגרש/ לסלק מהבית וכו'. יש סבל גדול מאוד במצב כזה, אגב הסבל הוא של שני הצדדים, הצד השותק והצד המוענש. כולם סובלים אך זקוקים לחבל הצלה כדי להחלץ מהמצב.
ענישה בשתיקה היא סימפטום של פנים וחוץ.
האדם השותק כלפי חוץ יחיה יחד עם המשפחה/בן הזוג אך מבפנים יאחוז בכעס גדול. לאדם שנוהג באופן הזה ככל הנראה יש התמודדות עם פנים וחוץ- מה הוא יכול לומר ומה עליו 'להחזיק' בבטן וכל כך לא מאפשר לדבר אותו.
ענישה בשתיקה דורשת להתבונן על יתר החלקים המדוברים והמושתקים בחיי המשפחה, מכאן רק מתחילים לטפל.
Comments